יעוץ אינטרנטי

ניהול פרוייקטים: שדרוג/ הקמת אתרים
ניהול ועריכת אתרי תוכן

יעוץ אדריכלי

יעוץ כללי בנושאי תכנון ובניה
שירותי תכנון, עיצוב וחשיבה ליזמים

על הקשר בין אדריכלות, תוכן ו...רעש

מדוע הבאנר הענק ב- ynet לא ישרוד? איך זה שיש חזיתות של בתים ישנים שתמיד מצליחות לרגש? מה הם כללי הזהב ליצירת תוכן איכותי, בין באדריכלות או ברשת? וגם... כמה מילים אישיות לסיום.

נתחיל דווקא עם הרעש

הרבה מילים נכתבו על הקשר שבין תרבות השפע ובין תוצרי הלוואי שלה: אופנות קצרות טווח, עומס ויזואלי, חוסר שקט. בשל סיבות חברתיות ואחרות האדם לא תמיד יודע להבחין בין טפל ועיקר ונע בתוך התוכן המוצע לו כעיוור המחפש ישועה. הרגילו אותנו לזפזפ במהירות בין ערוצים, לספוג בהכנעה פרומואים קופצניים, ולתת לתשומת לבנו ללכת שבי אחר הרועש יותר, תוך הישארות בריקנות מוחלטת, ללא תוכן אמיתי.

כמה פעמים הסתכלנו על אופנת הלבוש העמוסה משנות השמונים וצחקנו? כמה פעמים ראינו בתים מקושקשים ומגוחכים? כמה פעמים נכנסנו ל ynet וכעסנו על הבאנר הענק שמעכב את הכניסה?

לא עוד. אני מרגיש שהשינוי כבר בפתח. במקצועי אני מטפל בשני "מוצרים" הנגועים בתרבות הרעש: בניינים ואתרי אינטרנט. אם נלך אחורה במימד הזמן נוכל לבחון את ההתפתחות של כל אחד מתחומים אלה: מאיפה יצאנו, לאן הגענו ואולי גם לאן מועדות פנינו. זיהוי המגמה יבטיח למבינים עמדה נכונה יותר בשלב הבא.

יד ביד: תוכן, לוגריתמים וגולשים

התרבות האינטרנטית צעירה למדי, ובכל זאת, קווים מקבילים רבים ישנם בינה ובין התרבות האדריכלית: בשני המקרים מדובר על הצרכים הבסיסיים ביותר של האדם: מידע ומחסה.

אם בתחילת דרכה של הרשת היה התוכן המוצג בה טקסטואלי בלבד, "יבש" ועונה על צרכי מידע בסיסיים הרי עתה מוצפים המסכים בדפים צבעוניים, גרפיים וקופצניים אשר לרוב מכילים הרבה יותר ממה שהגולש באמת זקוק לו: תוכן טהור.

חברים, הגיע הזמן לומר את האמת: אנחנו חיים בתקופה של עודף תוכן, ולאו דווקא איכותי. עושה רושם שכבר לא צריך לטרוח על קבלת מידע- אנחנו "מופגזים" בו יומם וליל. חדשות ברצף, דואר זבל, פרסומות בכל פינה, אלפי תוצאות בגוגל בכל ביטוי.

הדבר הבא, אם כן, הולך להיות: סינון מידע.

האנשים שיצליחו יותר מאחרים הם אלה שידעו לזהות מקורות מידע אמינים בתוך בליל האינפורמציה. מנועי החיפוש הולכים יד ביד עם המגמה הזו, ומיישמים לוגריתמים האמורים לסנן טוב יותר את תוצאות החיפוש, ממש כאילו יד אנושית ערכה אותם.

העתיד ברור: מי שיציג תוכן איכותי, ברור, אמין ונגוע כמה שפחות במסחריות- יצליח. מי שיצור "מלכודות פתאים" אינטרנטיות ויתקדם בזכות כשרונו המפוקפק של מקדם אתרים אגרסיבי- סופו שיתמכר לקידום כזה ועול ההוצאות יכריע אותו בשלב זה או אחר.

הגולש הישראלי גם הוא עובר לאט לאט תהליך "התבגרות" והתמקצעות ומפסיק ללחוץ על כל מה שזוהר. הוא עובר ממצב בו הוא מוכן "לאכול" הכל, למצב בו הוא דורש: "תנו תוכן ממוקד ואל תפריעו". אם הוא יחליט לקנות- האמינות והמקצועיות של האתר ישפיעו עליו ולא שלושה סימני קריאה בסופו של כל משפט.

גוגל, שתמיד הקדים לראות את העתיד, הולך על זה עד הסוף- ולא רק בלוגריתם החיפוש או בעיצוב דף הבית שלו- אלא אפילו בפירסומי ה- Addwords שלו הוא שואף לרלוונטיות, לנקיון ולאיזון בין תוכן ופרסומות. דוגמא: האם ידעתם שגוגל פשוט מעניש בעלי אתרים ששמים יותר משלוש בוקסות של Addwords בדף אחד? הם פשוט מסירים את הקליינט הלא מאוזן הזה מהרשימה שלהם.

קצת על אגו, אדריכלות ונקיון

אדריכלות מעשית התפתחה מהצורות הבסיסיות ביותר: אוהל, סככה, איגלו, קוביית בוץ וכד', אבל כבר בעת העתיקה, עם התפתחות תרבות השפע החלו בני האדם בבנייה נמרצת של מבנים מונומנטליים ושופעים. כבר אז נוצר הצורך להגדיר איזון בין נקיון ושפע. אפשר לקרוא לזה גם "אסתטיקה". אחת הדוגמאות הטובות לאיזון מוצלח: הפירמידות.

האגו האנושי דורש ביטוי. חד פעמיותו של היזם העשיר וחייו הקצרים הכתיבו לו דרישות של כבוד: לבנות הכי גדול, להכיל המון אלמנטים, להשתמש בחומרים המפוארים ביותר. והעם- הולך אחרי מובילי דעת הקהל/ בעלי הממון/ היזמים. אדריכלים הפכו למעשה לשומרי הסף של הטעם הטוב. מצד אחד יש יזם שדורש את ביטוי האגו שלו, ומצד שני יש את ההיסטוריה שמוכיחה פעם אחרי פעם שדווקא חוסר אגו הוא מתכון מוצלח לקיום ארוך טווח של אלמנט עיצובי.

בואו ניקח את התרבות האדריכלית הישראלית. היא צעירה יחסית כך שקל לבצע בה ניתוח מהיר:
התחלנו בסוף המאה ה-19 עם מבנים אשר נבנו בהשפעה מוסלמית פלסטינאית/ תורכית: מבני אבן עם קירות עבים, קווים ישרים וחסכוניים, התאמת פתחים וחלונות לדרישות האקלים המדברי השורה ברוב איזורי הארץ. אדריכלות "נכונה". בעלי הממון היהודים הגיעו מאירופה והביאו איתם בתחילת המאה העשרים את בשורת האר-דקו. צריחים מזדקרים, פגודות, חזיתות גותיות- והכל בלב המדבר הים תיכוני, עשוי מחומרי בניה גרועים, העתקים נחותים של המקור האירופאי.

דווקא הקושי הכלכלי הביא עמו ברכה עיצובית: המיתון העולמי בשנות השלושים ומלחמת העולם השניה הביאו לארץ את האדריכלות הלבנה- הסגנון "הבינלאומי"- אשר היווה משב רוח מרענן: חזיתות נקיות, פונקציונאליות, הצללות נכונות, מרפסות פתוחות, בנייה מאווררת על עמודים. שנות הצנע שהגיעו אחר כך אפילו החריפו את המגמה והפכו אותה לקיצונית- הבניה ה"ברוטליסטית" החפה מקישוטים: מבני בטון ושיכונים אפורים ופרקטיים להחריד, שהכניסו דור שלם לדיכאון ויזואלי.

היה צריך למצוא את האיזון אבל שוב, התהפכות קיצונית של המגמה הכלכלית לאחר מלחמת ששת הימים תרמה להקמה מהירה של שכונות "בנה ביתך" אשר הכילו חזיתות מקושקשות להחריד: אלמנטים יווניים לצד ציפויי אבן, גגות שוויצריים מעל קשתות מוסלמיות וכל המרבה הרי זה משובח.

מאז אנחנו מחפשים את האיזון. קשה היום לשים את האצבע על אותה "אדריכלות נכונה" אבל ברור שההתכחשות לאדריכלות הפלסטינאית/ מוסלמית אשר כבר הייתה קיימת כאן מאות שנים לא הייתה נכונה.
עושה רושם שהישראלי המצוי מעוניין לברוח מערבה ככל האפשר. אם לא פיזית- אז לפחות בבניינים שהוא יוצר.

לי ברור שהקווים אשר ישרדו כאן לאורך זמן הם אלה ה"נקיים", הפשוטים גיאומטרית, אלה המתייחסים לתנאי האקלים והסביבה הטבעית. הייתי מהמר גם על קווים אופקיים לעומת אלה האנכיים. לא חייבים לוותר על יופי משום שכאשר נוצר איזון גיאומטרי בין מרכיבי המבנה מתקבלת הרמוניה שקטה ונעימה- כזו שהולכת עם הזמן- וכאן טמון היופי.

וכמה מילים אישיות לסיום

תיארתי כאן את החיבור הטבעי שיש אצלי בין אדריכלות ועולם התוכן האינטרנטי. השאיפה לאיכות בשניהם מובילה אותי למנימליזם. למדתי כי התוכן הוא המלך, בין אם בארכיטקטורה של בתים או של אתרים. שום כיסוי מושך עיניים לא יוכל לחפות, לאורך זמן, על מהות ללא תוכן מעשי, ארגונומי ונעים ויזואלית.

גישה ישירה, נטולת פוזה אשר חושפת את המרכיבים הטבעיים של תכניה לעיני כל היא הגישה המועדפת עלי. כאדם הרגיש להסחות דעת למדתי לא להעיק על סביבתי מחד ולספק אמיתות מאידך, ואני מנסה ליישם את זה גם בעבודותי בשני התחומים המעניינים הללו.